החלטה בתיק עמ"נ 18024-02-13

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

ברקע התדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 8.11.12 החליטה ועדת הערר לפי חוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 (להלן: " ועדת הערר"), כי היא דוחה את ערר המבקש להכיר בו כאסיר ציון, היות ולא הוכחו טענותיו בדבר כליאתו בשל פעילות ציונית. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו ביום 10.2.13 וביום 25.2.13 הגיש המבקש את הבקשה דנן.

לטענת המבקש, הוא עובד כמחסנאי ומרוויח שכר בסך של כ-4,434 ש"ח והנו מפרנס יחיד, שכן אשתו לא יוצאת לעבוד ומטפלת בששת ילדיהם הקטנים. המבקש טוען כי הוצאות ביתו מסתכמות בכ-10,000 ש"ח בחודש וכי הוא משלם 1,500 ש"ח בחודש בעבור משכנתא, ובנוסף טוען שנטל הלוואה בסך 60,000 ש"ח. לדבריו, סכום הערבון גבוה מאוד ואין ביכולתו לגייס את הכסף, וכי כי בא כוחו הלך כברת דרך לקראתו בעניין תשלום שכר הטרחה, וזאת בכדי לאפשר לו את הגישה לביהמ"ש.

לטענת המשיבה, דין הבקשה והערעור להידחות בשל איחור בהגשת הערעור, שכן החלטת ועדת הערר נשלחה למענו של ב"כ המבקש ביום 11.11.12, ואילו הערעור הוגש רק ביום 10.2.13. לעניין סיכויי הערעור טענה המשיבה כי ההחלטות שניתנו בעניין המבקש היו מנומקות וסבירות וכי וועדות המשיבה הינן בעלות ניסיון ומומחיות בעניין אסירי ציון ששמעו את גרסאות המבקש, האזינו לעדים ולבסוף החליטו לדחות את בקשתו, שכן לא הוכח כי נאסר בגין פעילות ציונית. לעניין הטענה בדבר העדר יכולת כלכלית, המשיבה טוענת כי המבקש לא פירט באופן ברור את מצבו הכלכלי בבקשה שכן בניגוד לטענתו, בדבר גובה השתכרותו, עולה כי בחודש פברואר 2013, נכנס סכום של 7,229 ש"ח ממקום עבודתו ולא 4,434 ש"ח כמצוין. בנוסף טענה שהמבקש לא פירט בדבר יכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה, לרבות חוג משפחתו וחבריו ולא פירט בדבר שיעור שכר הטרחה המשולם לבא כוחו.

בתשובה טוען המבקש, כי החלטת ועדת הערר הגיעה רק בסוף חודש דצמבר 2012 בדואר רגיל וכי העובדה שהמכתב נשלח ביום 11.11.12 אינה מעידה על כך שהמכתב גם הגיע באותו יום. כמו כן, טוען המבקש, כי המשיבה לא התייחסה כלל למועד קבלת הפרוטוקולים של הדיון בוועדה, שהנם חלק בלתי נפרד, מהתשובה של וועדת הערר. לטענתו, המשיבה לא תמכה טענותיה אף לא באסמכתא אחת, והסתירה את העובדה שבא כוחו פנה עשרות פעמים בבקשה לקבל את הפרוטוקולים. לטענתו, הפרוטוקולים התקבלו לבסוף רק ביום 14.1.13 בפקס, והוא מוסיף כי בלעדיהם, לא ניתן היה להכין את הערעור לביהמ"ש. לעניין הטענה בדבר מבחן ההסתייעות בקרובים, נטען כי המבקש פנה לקרובי וחבריו ולא הצליח להשיג את הסכום ואילו לעניין הטענה בדבר שכר הטרחה, נטען כי שכר הטרחה בגין הגשת הערעור הנו 3,000 ש"ח והוא חולק לארבעה תשלומים דחויים. בתצהירו, התייחס המבקש לטענה בדבר שכר עבודתו בחודש פברואר 2013 והסביר כי מדובר בבונוס שנתי על רווחי החברה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

לא אוכל להתיחס בשלב זה  לטענת המשיבה בדבר הגשת הערעור באיחור, שכן המשיבה לא הציגה כל אסמכתא המעידה על מועד המצאת החלטת ועדת הערר והפרוטוקולים לב"כ המבקש. אולם , אין בכך כדי לגרוע מחובתו של המבקש להתייחס באופן מלא ומדויק למצבו הכלכלי, בבואו לבקש פטור מהפקדת ערבון.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

בענייננו, עיון בתדפיסי הבנק שצורפו, מעלה כי מלבד הכנסות המבקש ממשכורת, מופיעות גם הכנסות ממס הכנסה שלילי, מביטוח לאומי וכן מקצבת ילדים. אולם, הכנסות אלו הושמטו מן התצהיר שהוגש יחד עם הבקשה. כמו כן, תדפיסי הבנק מראים בבירור שחשבונו של המבקש נמצא ביתרת זכות . אציין שהמבקש אף לא התייחס להיקף רכושו ונכסיו.

 יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, מהות ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות וסיכויי הערעור, ובשים לב לעובדה שמצבו הכלכלי של המבקש איננו מן המשופרים, נחה דעתי, כי בנסיבות אלו, יש להעמיד את גובה הערבון על סך 3,000 ש"ח בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך15  יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.